שבת שלום,

ברשותכם, מבקש אני להקדיש את המילים הבאות לזכר סבי, יחיאל בן צבי ארי ז"ל, שהלך לעולמו לפני שבועיים בברזיל.

אנו מתחילים היום את ספר במידבר. בנוסף, אנו עומדים לפני חג השבועות ואנסה להתייחס למספר הדברים המחברים זו עם זו.

ייתכן שאחד מהנושאים המרכזיים במספר פרשויות מספר במידבר הינם נושאים מנהליים, שמתארים את ביצוע  תפקידים שונים:

  • פרשת במידבר: ביצוע המפקד של יוצאי צבא לכל שבט ותפקיד הלווים (נחזור יותר מאוחר)
  • פרשת נשא – ברכת הכהנים
  • פרשת בהעלותך– עבודת כהן הגדול עם המנורה
  • פרשת שלח – תפקיד המרגלים
  • פרשת קורח – חלוקת הכוח והרצון לשלוט ולהוביל
  • וניתן להמשיך עד מסעי...

אך נתחיל, כמובן, בפרשת השבוע.מייד בפתיחת ספר במידבר אנו עדים למפקד השבטים: "ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגותם".

 

לחז"ל קיימת פרשנות שונה למשמעות של המילה "ויתילדו":

  • רש"י מחבר את המילה לחלק הראשון של הפסוק. ז"א, לקשר המשפחתי. על כל אחד להוכיח שהוא נולד מבית כזה (אבן עזרא מיחחס את המילה להוכחת הגיל).
  • לפי פרשנות  רש"י, אנו רואים חשיבות עליונה להוכחת ומעקב מאיזה בית ומשפחה כל אחד היה מגיע, ועל הימתפקד להוכיח את מקוריו.

 

וכעת לגביי תפקיד הלווים. בספרו "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", מציין ישיעיהו ליבוביץ הקבלה מעניינת לגבי תפקיד הלווים. "ואתה הפקד את הלווים על משכן העדות".

הביטוי "הפקד" מופע רק פעמים בכתבי קודש. הפעם השנייה היא בתהלים "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו".

קיים כאן קשר מעניין ביותר בין תפקיד ציבורי והפוטנציאל לרע. ברגע שהלווים נעשו "שוטרים" (מלשון משטר), חז"ל מבטאים עמדה נוקבת כלפי הרשות.

ניתן למצוא במקרא ציטוטים נוספים התומכים בעמדה זאת, כגון  "הוו זהירין ברשות – אבות ב/ג" או "ואל תתודע לרשות (שם א/י)"

אין כאן המקום להגיד שחז"ל תומכים באנרכיה וחוסר שלטון. כפי שתיארנו לעיל, ברור לנו שקיים צורך במהל שילטון. אך הנוקודת המרכזית כאן היא ההזהרה לכולנו בסכנה הקיימת בעצם העובדה שבני אדם מסויימים מוסמכים לשלוט בבני אדם אחרים.

דאגה זאת קיבלה ביטויים לאחר זמן רב גם מאנשי רוח מאומות העולם: ציין עמנואל קאנט "כוח השיפוט שבידי האדם מעביר אותו תמיד על חופש שיפוטה של תבונתו". ואולי הדברים מקבלים ביטוי צלול במילים של הלורד בריטי אקטון באומרו "מטבעו של כל שלטון שהוא משחית את האדם, ושלטון אבסולוטי משחית את אדם באופן אבסולוטי".  לצערינו הרב, קשה לדמיין עם אשר סבל יותר מסכנה זאת בתודלות האנושות מאשר עמינו.

דוגמה לכך אנו מוצאים כבר ביציאת מצררים. בשבוע הבא אנו חוגגים את חג השבועות, חג מתן תורה. אך, לפני שמשה עומד בהר סינוי בקבלת התורה, בפעם הראשונה שאנו פוגשים אותו,  בפרשת שמות,  מעמדו אחר לגמרה. כאשר בת פרעה מזהה אותו ביאור כתוב "ותיראהו את הילד והנה נער בוכה".

הרב ישראל מאיר לאו מציין בספרו "אל תשלח את ידך על הנער", שהבדל בין ביטויים "ילד" ו"נער" קשור דווקא לסבל. עקב הסבל היה על הילד "להתבגר" במהירות ע"מ להתמודד עם המציאות המורכבת.

תופעה זאת חזרה על העצמה פעמים רבים בדורי דורות בעמינו, בארצות שונות ומגוונות. לצערי הרב, לפני 70 שנה,  עוצמתו של הסבל מצא מיליוני ילדים ובני נוער באדמת אירופה. בתוכם, היה  נער יהודי בן 15 אשר נולד בפולין, בעיר זבולן. בין היתר, בזכותו של אותו נער, אני עומד כעת מולכם.

עקב חוסר הזמן, לא אוכל לתאר לכם את חשיבותו של סבי עבורי ועבור משפחתי. מעמדו ומימדיו עולים רבות על יכולת הדיבור שלי. מבקש אני, בכל זאת, לבטא כמה מילים עליו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות קרובי משפחה של אשתו של חברו הקרוב, התגלגל סבי לברזיל. שם מצא את סבתא, התחתן הקים משפחה. הוא התחיל לעבוד ביום השני שלו בברזיל  והמשיך לעשות כך יותר מ 63 שנה עד לפני שבועיים.

סבי השפיע רבות עלינו. אני זוכר היטב שהפעמים שראשונות שעמדתי מול ציבור, בשבתות המאורגנים בבית הספר.  הוא היה אומר לי "דבר לאט" או "אתה חייב לדבר עם ביטחון" או "דבר על האנשים". שוחחנו על כל נאום ודבר תורה שעשיתי, בברזיל או בארץ.

בשבת האחרונה שאורגנה לפני עליתנו ארצה, הוא ביקש רשות לומר דברים ואמר לי ולאשתי מילה אחת: "תצליחו".

הייתי איתו, בירושלים בעת ביקורו האחרון. שמעתי ממנו, בכותל המערבי, את התפילה "מין המצר קראתי יה". האם ניתן לשכוח את הפסוקים הנאמרים מפיו "מה יעשה לי אדם" במקום ההוא?

בעקבות עוזו ומעשיו, תקוותו הבלתי נגמרת וחזונו האיתן שרשרת הדורות לא נשברה בפרק האפל ביותר של משפחתינו. נשארנו סבתא ,שני בנים ובת נישואים, 6 נכדים ו-2 נינים. סבא זכה לראות 2 נכדים שהקימו משפחה ועלו לארץ. הוא הגיע לכאן ע"מ להיות הסנדק של נינו הראשון ובני הבכור, משה. היתה זאת הצלחה של כולנו. הדור החדש של המשפחה הינם אזרחי מדינת ישראל. והוא חזר על זה מספר פעמים וציין כמה הדבר הזה גרם לו לעונג וגאווה.

לסיום, מבקש אני לציין סיפור שמופיע גם הוא בספר של הרב לאו. כשנפגשו בפעם הראשונה, שאל אותו חמו לעתיד הרב פרנקל מדוע כתוב בתורה, ביצירת האישה "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ". ציין הרב פרנקל, שהמילה "יעזב" כאן  לא מופיעה מלשון  "עזיבה", אלא מלשון "עזבון". אם דיברנו בהתחלה על חשיבות בית אבות ומשפחתינו,  מקווה אני שכולנו נוכל לשמור על מורשת משפחתינו ועמינו.

סבי נפטר בפרשת אמור. כידוע בפרשה זאת מופיע תיאור של חגי ישראל, כולל חג השבועות הבא עלינו לטובה בשבוע הבא. אני מאחל לכולנו שדרך החגים, הלוח העברי ומחזוריות החיים, נוכל כולנו להצליח בדרכינו ולהתקדם, תוך כדי שמירת מורשת אבותינו.

שבת שלום.

אדוארדו קורפמן

 

דברי תורה

אין לך חשבון? הצטרפו עכשיו!

כניסה לחשבון