תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם, דכתיב ביה: בכל; יצחק, דכתיב ביה: מכל; יעקב, דכתיב ביה: כל. שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל, כל.

בראשית פרק כד פסוק א

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

בראשית פרק כז פסוק לג

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:  

בראשית פרק לג

(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:

(ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:

(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:

(יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:

 

רש"י מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א
בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם /בראשית/ כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם /בראשית/ לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה.

אור החיים
עוד ירמוז באומרו כל שהוא בחינת הקדושה שנקראת כל, ובחינה זו כשתהיה משגת באדם אין החסרון עושה רושם והחסר נשלם מעצמו, וכברכת ישראל כחול שהחסר נשלם מעצמו והיא ברכת כל. והוא סוד כד הקמח לא כלתה. ועין מה שפרשתי בפסוק ויבא יעקב שלם, וברכה זו זכו בה כל האבות בכל מכל כל וזה סודה. ומעתה נותן טוב טעם באומרו קח נא את ברכתי וגו' כי חנני אלקים וכי יש לי כל והנחסר נשלם מעצמו.

תורת חיים מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב
בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. פירש הרמב"ן ז"ל בפרשת חיי שרה שיש בו בהקדוש ברוך הוא מדה תקרא כל מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר אני ה' עושה כל והוא שנאמר ויתרון ארץ בכל היא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדול השופט על כל באי עולם בעבור כי בכל היא וכו' והמדה הזאת היתה לאברהם כבת וכו' ולפי זה ניחא דקאמר בסמוך אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל דלכאורה קשה והא גבי יצחק לא כתיב אלא ואוכל מכל ואיכא למימר שלא חסר שום טובה באכילה אבל הא דלא שלט בו יצר הרע ומלאך המות ורימה לא שמעינן מיניה אבל לפירוש הרמב"ן ז"ל דבכל דאברהם במדת כל איירי שנתברך באותה מדה שכל הטובות נשפעין ממנה אתיא שפיר דיצחק ויעקב נמי קבלו שפע מדה זו ולהכי כתיב גבייהו מכל כל כמו שכתב בשערי אורה וז"ל והמדה הזאת הנקראת כל נתנה ה' במתנה לאברהם וזהו רמז באמרו וה' ברך את אברהם בכל ומאברהם ליצחק באמרו ואוכל מכל ומיצחק ליעקב באמרו וכי יש לי כל עד כאן וכיון דשלשת האבות קבלו מדה זו הנקראת כל שהיא כלולה מן הכל ילפינן מיניה שפיר שלא חסרו שום טובה כיון שכל הטובות נשפעין הימנה.

רש"י בראשית פרק לג פסוק יא
יש לי כל - כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה (פסוק ט) יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:

שפת אמת בראשית פרשת וישלח
באוה"ח כי חנני כו' וכי יש לי כל. כתב כי ע"י המתנה לא יחסר ע"ש פי' מכל כל. והפי' כי לכאורה כל יותר מרב שאמר עשו. אך איך יוכל אדם לומר כל והרי כמה דברים הי' שלא הי' לו. אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחי' כל. כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת ובנקודה זו כלול הכל כמ"ש במדרש הכל בחזקת סומא כו' גבי הגר שמצאה הבאר ע"ש. והפי' שבכ"מ יש הכל ממש ע"י שיש בו חיות מהשי"ת וזה שנק' ה' שלום שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם הכל. ועי"ז מי שמדבק כל דבר בשרשו יש לו הכל ואין חילוק אם יש לו רב או משהו. וזהו בחי' שבת שכל חפציך עשוים ואין חסר כלל כי הוא שלימות הכל. אבל עשו אמר רב והוא הרבוי שבא מכח האדם. כי מה שבא בכח ה' הוא אחדות ושם נמצא הכל. וז"ש ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב ומכש"כ חיי עוה"ז כו' ופי' שעה אחת הוא כנ"ל להיות הכל באחדות דבוק בשורש עליון. ולכך אמר יעקב יש לי כל והבן:

שפת אמת בראשית פרשת חיי שרה
במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' שנותיהם תמימים כו' שני חיי שרה שחביב שנותיהם של צדיקים לפני הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. דאיתא היום קצר והמלאכה מרובה כו'. פירוש שבכל עת ועת קצרה הזמן באמת מעבודה המוטל על הבריות. כי באמת הזמן הוא בכלל הטבע אשר הוא בצמצום וקצבה. ועבודת הבורא ית' הוא למעלה מכל זמן וקצבה. ומה העצה לזה. אך מי שמתקן בכל עת כפי היכולת בידו. אז מתדבקים הימים בשרש העליון וכשנמשך להם משורש שלמעלה מהטבע ממילא אין מחסור. והתדבקות בשורש אי אפשר להיות רק כשהם תמימים. כי כל עוד שלא מילא האדם הזמן כפי היכולת בטבע הימים חסירים לבוא להגיע אל השורש כמובן. זולת בעלי תשובה שנאמר עליהם בשעתא חדא וברגעא חדא כו' והם מתדבקים תמיד בשורש העליון שהוא מקום בעלי תשובה. לכן נאמר בפ' שני חיי שרה לומר שהשנים נתדבקו בשורש הימים שלמעלה כדאיתא בזוה"ק פ' נח לכל אדם יש שורש למעלה. וזהו נח נח כו'. וכמו כן הימים כפי מה שיש לאדם בעוה"ז יש לו כנגדם בשורש הארות מיוחדים לכל ימיו והאדם במעשיו צריך לעורר כח השורש. והאמת כי זה הכח מיוחד לבני ישראל שיוכלו במעשיהם לעורר סיוע עליון שלמעלה מהטבע וזהו ענין הברית שניתן לבנ"י וגם ש"ק שהיא מעין עוה"ב. וז"ש וה' ברך כו' אברהם בכל פירוש שנתן לו כח להמשיך הקדושה והברכה בכל עת ובכל מקום שהי'. וזה עצמו ואברהם זקן שהוא התדבקות בעולם העליון כידוע. ושם אין מחסור לכן נקרא כל:

שפת אמת בראשית פרשת וישלח
ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב ויעקב אמר כל מה שנצרך לי כו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהי' לו רב יותר מכפי צרכו. אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהי' לו רק הנצרך לו. כדכתיב אין מחסור ליראיו ולא יהי' לו דבר מותר. ועי"ז נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא ז"ל פי' מגביה שפלים שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהי' נשאר שפל כמו שהי'. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת. כדאיתא מים יורדין למקום נמוך. ולהוסיף ביאור. כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו כי עי"ז שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו והאדם צריך שיהיו מעשיו לכבודו ית'. ובודאי יותר כבוד להשי"ת למי שכל מעשיו הם בעבור כבודו לא לגרמייהו כלל, לכן איתא כי יעקב ביקש כל מה שנצרך לו בתפלה שלא בזכותו כלל. וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל. ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו כדאיתא ומשלם לשונאיו כו'. לכן מתגאה כדין יש לי רב. וע"ז נאמר ורב יעבוד כו' וכתיב מה ה' שואל כו'. פי' מאה ברכות. פי' שכל דבר שמקבל האדם צריך לידע שהוא רק מהשי"ת. ואנחנו מה. ועי"ז מה רב טובך כו' פי' שהטובה להצדיק וירא ה' שיהי' נשאר אחר קבלת הטוב בבחי' מה. ע"י שצפנת ליראיך כנ"ל:

לרפואת ישי בן רחל

דברי תורה

אין לך חשבון? הצטרפו עכשיו!

כניסה לחשבון