למה צחקה שרה ?



מקורות

בראשית פרק יז - יח
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:

(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:
(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:
(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:

כתר יונתן בראשית פרק יח
(טו) ותכחש שרה לאמור לא תמהתי כי יראתי ויאמר המלאך לא תיראו כי באמת צחקת:

משנה מסכת אבות פרק ד
[א] בן זומא אומר ...איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טו /טז/) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב
ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן - אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה - לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת! משל, למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו! ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: +ישעיהו ל"ג+ יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב
דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר +דברים י+ האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?

שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף א
יתגבר כארי לעמוד בבוקר (א) לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה (ג) שהצבור מתפללין (טור). הגה: [ג] שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב), * ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ג ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה.

שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח
אבל הלשון הנמצא לחכמים, והוא אומרם: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" - הרי הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים - שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו. וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם היתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה - הרי זו מצוה, וה' לא יגזור בעשיית מצוה; ואם היה בנשואיה פגם - הרי היא עבירה, וה' לא יגזור בעבירה. וכן זה אשר גזל ממון פלוני, או גנבו, או מעל וכחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שה' גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושיצא מיד זה האחר - הנה כבר גזר בעבירה. ואין הדבר כן, אלא כל מעשי האדם הבחיריים - בהם בלא ספק יימצאו המשמעת והמרי. כי כבר בארנו בפרק השני, שהציווי והאזהרה התוריים אמנם הם במעשים אשר לאדם בחירה בהם אם יעשם או לא יעשם, ובזה החלק מן הנפש תהיה יראת שמים, ואינה בידי שמים, אלא היא מסורה לבחירת האדם, כמו שבארנו. ואם כן, אומרם 'הכל' - אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים, אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אויר או בריאותו, וכיוצא בזה מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו.

מי השילוח – פרשת קורח
והנה קורח טען שיראת הש"י מפורשת לפניו והוא מבין שהכל בידי שמים אפילו יראת שמים. וא"כ לאדם שיעשה דבר נגד רצון הש"י כיון שהרצון והמעשה הכל מאיתו יתברך ואיך יעשה דבר שלא לרצונו ?. וע"ז היה טוען שפטור מציצית כי ציצית מרמזין על יראה. ובאמת רצון הש"י שבעולם הזה יהיה לעיני האדם.  וזה שאיתא בגמ' [חגיגה י"ג] יחזקאל התפלל על פני שור ונהפך לכרוב, כי שור מורה על חוכמה המבוררת מאוד ובעומק הכל בידי שמים ובחירת האדם אינו רק כקליפת השום ואינו רק לפי דעתו, כי הש"י הסתיר דרכו מבני אדם כי יחפוץ בעבודת האדם ובאם יהיה הכל גלוי לפניו לא יצמח בו שום עבודה.

מי השילוח פרשת וירא
עומק הענין בזה, כי מה דאיתא בגמ' [ברכות ל"ג:] הכל בידי שמים יות מיראת שמים הוא רק לפי גבול תפיסת שכל האדם, אבל באמת הכל בידי שמים ואף יראת שמים ורק בעוה"ז הסתיר הש"י דרכו. ומדות יצחק אבינו היה להכיר שאף יראת שמים הוא ביד הש"י אך העולם לא היה ראוי ליקרת כזה, לכך הוצרכה שרה לאמור ואדוני זקן שנראה שמכחשת שאין הכל בידי שמים, ועי"ז הראה לה הקב"ה מידה במידה כי אף יראת שמים הוא בידו וזאת הוא הולדת יצחק, ובלתי ההסתר הזה שנסתר מאתה לא היה יצחק אבינו יוכל להולד בעוה"ז, כי יקרת מדות יצחק אבינו היה לברר ולהראות כי אף יראת שמים הוא בידי שמים, ואף כל החטאים של ישראל הם בהשגחות השי"ת כי ע"י זה יתגדל ויתקדש שמיה רבא, והבן כי עמוק עמוק הוא.

ר' צדוק – דברי סופרים
אין ליהודי להתיאש משום דבר, בין בעניני הגוף.... בין בעניני הנפש... כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשי"ת יכול לעזור בכל ענין. וכל בנין האומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור. דאברהם ושרה זקנים, ומי מילל לאברהם הניקה בנים שרה, שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה. ואפילו אחר הבטחת המלאך, ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשי"ת כל יכול – ועם כל זה צחקה בקרבה.... אבל באמת, מאת ה' היתה זאת שיהיה כל בנין האומה דווקא אחר היאוש הגמור, שלא האמין שום אדם, ואפילו  שרה, שתפקד עוד. כי זה כל האדם הישראלי, להאמין שאין להתיאש כלל, דלעולם השי"ת יכול לעזור והיפלא מה' דבר ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה.
וכן הישועה דלעתיד נאמר "מי האמין לשמועתינו" וכן אמרו דאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה. ועל כן אמר "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" – דגם התחלת בנינכם היה כן, אחר היאוש"

סיכום השיעור


התיחסותם של אברהם ושרה לבשורת הולדת יצחק מעלה קושי גדול. נראה שאברהם גדול המאמינים כמו גם שרה ממאנים להאמין באפשרות שיולד להם בן.
מבארים  בעל מי השילוח ותלמידיו את הדבר:
מידתו של יצחק היא כידוע מידת הגבורה - יראה. יצחק אבינו זכה להיות מרכבה למידה זו. מגיע יצחק אבינו למדרגה בה "הכל בידי שמים" כולל יראת שמים. כלומר, כל חיי יצחק הוא רואה לנגד עיניו את הקב"ה המביט בו וצופה עליו. זהו "פחד יצחק" – ראית המלך נוכח עיניו בכל עת. כתוצאה מכך, ירא יצחק באופן תמידי עד שבטלה ממנו הבחירה. יצחק לא יכול להבין כיצד יכול אדם לבחור בדבר מה שהוא היפך רצון הקב"ה כאשר את יכולת הבחירה עצמה העניק לו הקב"ה. ויותר מכך – הרי עצם הענקת יכולת הבחירה לאדם מקורה - כביכול - במידת הגבורה של הקב"ה המאפשר לו לעשות היפך רצונו. יצחק מבטל את דעתו ורצונו האישי באופן מוחלט כלפי שמים. לגבי יצחק אפילו יראת השמים, שהיא החלק האוטונומי ביותר באדם, זה שלא תלוי באף גורם חיצוני או באף השפעה זרה, היא כל כולה בידי שמים.
כדי שיוולד יצחק, כדי שיופיע בעולם חידוש אדיר כזה שמבטל לחלוטין את רצון האדם, יש צורך שגם השותפים האחרים ביצירתו – אביו ואימו – יכירו וידעו שלידת הילד הזה היא כל כולה מצד ה'.
אברהם ושרה ידעו שמה' לא יפלא דבר. אם יכול הקב"ה ליצור עולם יש מאין ודאי שהוא יכול לברוא את יצחק ואף לגרום להם להוליד. אלא, שאברהם ושרה ידעו שמבריאת העולם, הברכה האלוקית חלה רק במה ששכל האדם תופס ורק עד מקום שהדעת מגיעה יש בחירה. גם גדול המאמינים פועל בעולם רק במה שהוא בתחום השגתו. אברהם ושרה הגיעו למצב בו הבינו שמצידם – אין שום שייכות להולדה של יצחק – אלא רק מצידו של הקב"ה.  במצב זה ורק במצב זה יכול יצחק לבוא לעולם.
ואכן, רק לאחר הולדת יצחק נאמר "ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו" – רמז הקב"ה לאברהם ושרה שיצחק נולד גם בכוחם שלהם אשר פעלו עוד לפני היאוש. ברור שגילוי זה לאברהם ושרה הגיע בדיעבד, שלולי כן לא היה יכול להולד יצחק.
ברכת אתה גיבור ידועה כברכתו של יצחק. תוקנו גבורות גשמים בברכה זו, שהרי ראינו בגמרא שפעמים בה הגשם רק לאחר שהתיאשו ממנו. גם רפואת חולים ותחית מתים תוקנו בברכת אתה גיבור דווקא. שהרי קיימים מצבים שדעת האדם איננה יכולה להשיג כלל שתיתכן רפואה לחולה, עד שיחדל להתפלל, שאין האדם יכול להתפלל על דבר שהדעת איננה משיגה. קל וחומר לגבי תחית המתים בה לאדם אין השגה של ממש.
לאור זאת קובע ר' צדוק הכהן  - "אין ליהודי להתיאש משום דבר, בין בעניני הגוף...בין בעניני הנפש.... כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והש"ת יכול לעזור בכל ענין. וכל בנין האומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור. דאברהם ושרה זקנים, ומי מילל לאברהם הניקה בנים שרה, שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה. ואפילו אחר הבטחת המלאך, ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשי"ת כל יכול – ועם כל זה צחקה בקרבה.... אבל באמת, מאת ה' היתה זאת שיהיה כל בנין האומה דווקא אחר היאוש הגמור, שלא האמין שום אדם, ואפילו  שרה, שתפקד עוד. כי זה כל האדם הישראלי, להאמין שאין להתיאש כלל, דלעולם השי"ת יכול לעזור והיפלא מה' דבר ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה.
וכן הישועה דלעתיד נאמר "מי האמין לשמועתינו" וכן אמרו דאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה. ועל כן אמר "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" – דגם התחלת בנינכם היה כן, אחר היאוש".
עש"ק וירא - לרפואת ישי בן רחל

דברי תורה

אין לך חשבון? הצטרפו עכשיו!

כניסה לחשבון