החל מפרק י"א בחומש ויקרא אנו עוסקים במצוות רבות : מאכלות אסורות, נגעים וצרעות, איסורי עריות,
קדושה וטהרה. המשותף לכל הנ"ל מתמקד בפסוק לפני האחרון שבפרשת קדושים:
כו וִהְיִיתֶם לי קדושים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה ואבדיל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי.
כידוע כל קדושה קשורה בהפרשה ובהבדלה. ולכן אנו מצווים להפריש עצמנו ממאכלות אסורים, מהעריות, ומכל דבר טמא. על מנת לשמור על קדושתנו.
בנוסף, ישנה הדגשה בפרשיות השבוע להיות שונים מיושבי הארץ שהיו לפנינו. לא לעשות כמעשה ארץ מצרים ולא לחקות את תושבי כנען. התורה מדגישה שארץ ישראל אינה סובלת עוברי עבירה. להלן מספר דוגמאות: כד אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה: כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כה וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. כו וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כז כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. כח וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כט כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם. ל וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ}
קשר הדוק קיים בין ירושת הארץ והזכות לשבת בה לבין קיום מצוות התורה. ההיסטוריה הוכיחה זאת פעמיים. וכן:
כב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ. כג וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם. כד וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים.
מסר חשוב תמיד ובמיוחד בשבוע של יום העצמאות לישראל.
הרמב"ן מאריך בפירושו על מנת להסביר את ההבדל בין ארץ ישראל לשאר הארצות. לדבריו, לכל ארץ ולכל עם יש מלאך הממונה עליהם. לעומתם, ארץ ישראל ,היא נחלת ה', מיוחדת לשמו, ולא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל. וזו כוונת הפסוק לעיל: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"
לארץ ישראל יש תכונה של הקאת החוטא בלי הבדל דת גזע ומין והדבר הודגם בסדום ועמורה וכן ביעקב אבינו עת נשא שתי אחיות בחרן אבל עם כניסתם לארץ מתה רחל. או כשעמרם יכול היה לשאת את דודתו במצרים דבר שהיה אסור בארץ ישראל. כדי להבין את הרגישות המיוחדת של ארץ ישראל לעומת ארצות אחרות נמצא ברש"י משל:
משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך א"י אינה מקיימת עוברי עבירה.
ונסיים בברכת: המבדיל בין קדש לחול,( בין אור לחשך ובין ישראל לעמים). חטאתינו הוא ימחול זרעינו ירבה כחול.
הרב חיים דברת