שור וארי מתנגחין
בפרשת השבוע מגיעים אנו לשיאו של העימות בין יוסף לאחיו. הויכוח ביניהם ריגש אפילו את מלאכי השרת. לפי רבי יונתן: בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה
שור וארי מתנגחין זה עם זה
והוא מסביר את הפליאה שבעימות הנוכחי:
בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדים
והקנאה ביניהן עד שבא משיח.
הערת הסיכום, לבואו של המשיח מרמזת לנו שיש בפרשה יותר מאשר ויכוח בין יוסף לאחיו. הויכוח בעבר נמשך בהווה ועתיד להסתיים רק בבא המשיח.
המיפגש של יהודה מול יוסף מתואר בפירוט ובצורה ציורית ודרמתית :
יהודה (אריה) כידוע מייצג את הכח הרוחני בעם ישראל ,"ואת יהודה שלח יעקב לפניו ארצה מצרים" על מנת להכין לו בית אולפנא. לעומתו מייצג יוסף(שור) את הכח הפיסי-כלכלי. הוא המשביר , החולם על פרות ושיבולים.
שני כוחות אילו פועלים לפעמים ביחד ולפעמים בניגוד, עד לימות המשיח.
במספר שורות של דיאלוג מתאר המידרש את המתח ששרר בפגישה.
יהודה ניגש ליוסף לדבר" באוזני אדוני" בדברי תרעומת ותוכחה, אבל גם בדיפלומטיה , ובלשון כפולת משמעויות: "מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה" יוסף נאלץ להשיב על טענותיו.ולא נודע ידו של מי על העליונה?
אמר לו יוסף: בא ונתווכח שנינו, אמור מילך וסדור דינך.
יהודה מנסה בהתחלה בנימוס:"כי כמוך כפרעה"- כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו. (עיינו גם ברש"י)
אמר לו יוסף: יהודה, למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט!
( לפי טעמי המיקרא ישנו הרמז: ויגש אליו יהודה- קדמא ואזלא רביעי)
אמר לו: כל זאת שאתה רואה, בשביל הערבות שערבתי אותו.(את בנימין)
אמר לו: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעלים? וצערת את אביך הזקן ואמרת לו טרוף טורף יוסף. והוא לא חטא לך?!
יהודה עובר לשלב האיומים:
אמר יהודה: אם אני אוציא חרב מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים!
א"ל יוסף: אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך.
אמר ליה יהודה: אם אפתח את פי אבלע אותך!
אמר ליה יוסף:אם תפתח פיך -אני סותמו באבן. בהמשך מנסה יהודה ברגש:
אמר יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא?!
אמר לו : אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.(רמז לרחל שגנבה את התרפים)
אמר לו יהודה: דין שקר אתה דן אותנו!.(חוזר לכעסו כי אין לו מה להשיב)
אמר לו יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם!?
א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי!( רומז לאפשרות של מעשה שמעון ולוי)
א"ל יוסף : נורא דתמר כלתך אנא מטפי ( רמז לו שהוא לא כזה צדיק)
א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם!(איום ברצח )
א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם..
לדעתי מנסה המידרש להתמודד בשאלה: איזו דרך עדיפה וצודקת? דרכו של יהודה ואחיו עם הקנאות הדתית או דרכו הפרגמטית של יוסף.
ברור שישנם עוד משמעויות עמוקות לדו שיח ונסתפק בהבחנה של רמז לעתיד.
על פי המקובל יהודה ויוסף ייצגו שני כוחות שונים בעם ישראל. בהמשך ההיסטוריה אנו עדים גם לחלוקת ממלכת ישראל וניתוק יהודה מאפריים. לעתיד לבוא אנו מתפללים לבואו של משיח בן יוסף עם ההישגים הכלכליים ולאחריו משיח בן דוד(משבט יהודה) אשר יעלה את הכח התורני –רוחני של עם ישראל.
ואנו נקווה ונתפלל שתתקיים נבואתו של יחזקאל שבהפטרה:"וקרב אותם (יהודה וישראל) אחד אל אחד .. והיו לאחדים בידך... ורועה אחד יהיה לכולם... והמה יהיו לי לעם"
שבת שלום
הרב חיים דברת
וולינגטון
לעיון ולימוד מעמיק בנושא של שתי הדרכים לחצו על הקישור: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1858