אני מביא מעט שבמעט סקירה היסטורית לשמחת תורה מספרו של פרופ' אברהם יערי "תולדות חג שמחת תורה" ומספר "המנהיג" של ר' אברהם ב"ר נתן הירחי מחכמי לוניל שבפרובנס ומבעל "האשכול" ר' אברהם ב"ר יצחק מנרבונא וממחזור ויטרי של ר' שמחה ויטרי.
שמחת תורה אינה מן התורה ואינה כתובה בתורה. החג הכתוב הוא שמיני עצרת.
חג שמחת תורה ראשיתו בבבל ביום שמיני עצרת כ"ב תשרי ובכל תפוצות הגולה ספק שמיני ספק תשיעי כ"ג תשרי.
עיקר החג, עיקר השמחה היתה, על סיום חמשת חומשי תורה. בבבל סיימו פעם בשנה, ובא"י סיימו פעם בשלוש שנים או פעם בשלוש שנים ומחצה.
בבבל חילקו את התורה ל54 פרשיות כנגד מספר השבועות בשנה מעוברת ובשנה לא מעוברת איחדו פרשיות, ובא"י חילקו את התורה ל155 'סדרים' אלה שסיימו פעם בשלוש שנים, ו-175 'סדרים' לאלה שסיימו פעם בשלוש שנים ומחצה.
ההבדל הזה בין א"י לבבל נמשך עד וגם בתקופת הגאונים ועד סוף ימי שלטון הצלבנים בארץ בימי הרמב"ם ובנו ר' אברהם.
בשנת 1,170 הנוסע בנימין מטודילה הגיע ממצרים לא"י וכתב כך: ושם בקאהיר שני בתי כנסת אחד לאנשי א"י ואחד לאנשי בבל, וקורין לכנסת אנשי א"י 'כניסה אל שאמיין' ולכנסת אנשי בבל 'כניסה אל-עראקיין' ואינם נוהגים כולם מנהג אחד בפרשיות...וכו'
עם כל זאת, הוא מספר שאלה מתארחים אצל אלה בשמחת תורה. והוא מוסיף כי כל קהילה שסיימה את התורה עשו סעודת סיום כמו בסיום מסכת.
שני נדבכים חשובים לסיום התורה בשמחת תורה הם סיום דברי משה בפרשת "וזאת הברכה" והעובדה ששלמה המלך סיים את חנוכת המקדש בברכה לעם ביום אחרון של חג. ועל כך הפסוק מההפטרה על שלמה המלך: "ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו" (מלכים א' פרק ג'),
דרש חכם א"י "מכאן עושין סעודה לגמרה של התורה".
משניצח מנהג בבל בענין קריאת התורה ושמחת תורה פעם בשנה ופשט בכל ישראל, הגיע לספרד ואף לצרפת ואשכנז, הוא נתפשט בכל תפוצות הגולה.
כעת עלתה השאלה: מדוע לא זכתה פרשת "וזאת הברכה" לשבת משלה ככל הפרשות? ועוד, אין בה שום דבר מענייני החג? ואם רצו לסיים את התורה בסוף שנה, היה צריך לסיים לפני ר"ה...?
והתשובה: שהיתה תקנה קדומה לקרוא את שתי פרשיות הקללות שבתורה "בחקותי" מספר ויקרא "וכי תבוא" מספר דברים בשתי שבתות שלפני ימי הדין. בשבת שלפני עצרת חג שבועות בה נידונין על פירות האילן ולפני ר"ה נידונין על בני האדם. ר' שמעון אומר: עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין...וכו'.
כך הלך והשתרש חג שמחת תורה בסוף חג סוכות ונטמע. מכאן התחיל נוהג חתן תורה וחתן בראשית. אולם מאחד מתלמידיו של רש"י ר' שמחה ויטרי נשאר מחזור ויטרי והוא מעיד שם על העובדה כי לא היה חתן תורה ולא חתן בראשית כי אם חתם תורה בלבד באות מם, זה המסיים, חג סיום התורה.
אם כך מהיכן חתן תורה וחתן בראשית?
עם הזמן השתרשו מדרשים בלשון הזאת: 'וטעם נתנו למנהג זה, "כי כל עשרת ימי תשובה השטן עומד ומשטין את ישראל ואומר: הרי התורה שנתת לישראל כבר גמרו אותה, וכאשר הקב"ה שומע שהתחילו מבראשית, מיד גוער בשטן ואומר לו: הלא ראית כי מיד שגמרו התחילו מרוב אהבתם".
ר' יהודה בר ברזילי הברצלוני מביא מנהג זה ממקור חזק יותר מספר היצירה – ויום שמחת תורה לאחר שמסיימין התורה לאלתר, הרבה נהגו להתחיל בבראשית בפרשה ראשונה על פה, בין בדרש שדרשו על הפרשה בין בזולתו, כדי שיתחילו בשעה שמסיימין לאלתר, בבראשית לקיים 'רצוא ושוב' (יחזקאל פרק א') כדי שלא יתנו פתחון פה לשטן להשטין. מכאן הדרך לחתנים היתה קצרה ונכנס חתן בראשית והשתבש אחורה חתם התורה לחתן תורה, לסיום חמשת חומשי תורה ואין חתן אלא בשמחה. זאת ועוד, היו שנהגו כי חתן תורה מברך ברכת העולה לתורה בלבד "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" וחתן בראשית מברך ברכה של סיום "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נתן בתוכנו" וכך לגשר ברצף כנגד השטן המשטין.
חתן הנערים מניין?
במקורו הגיע אף הוא מבבל. נוסח מזרחי אשר בו המוטיבציה היתה לחנך את הילדים לאהבת התורה ולכן, היו בחלק מהקהילות מעלים ילד בוגר בר מצווה אשר היה עולה עם שאר הנערים לתורה או מבוגר שהיה עולה עם הנערים.
חתן נערים היה עולה ראשון וקטע הקריאה היה מתחיל מ"מעונה הררי קדם" ולכן נקרא, חתן מעונה.
לפי הסדר חתן נערים ראשון ולאחריו חתן תורה ולבסוף חתן בראשית.
נשארנו עם סיום וזאת הברכה והתחלת בראשית עד היום.
למילה בראשית פירושים ומדרשים רבים ומקופלים שם עניינים רבים ועל זאת בפעם אחרת. לא הזנחתי את פרשת בראשית אלא לפעם הזאת, העניינים חוברו מהסוף אל ההתחלה ונסתפק בכך.
צוונו בחג "ושמחת בחגיך והיית אך שמח". שמחה כפולה ולמעשה אפילו משולשת. אנו שלושת החתנים מזמינים אתכם לאחר התפילה לקידוש חתנים על שזכינו לייצג השנה את כל אחד ואחת מכם הקהל המבורך בביכנ"ס זה.
נזכור כי, התורה מתחילה בפרשה זו כי בעצם האדם הוא החשוב בעולם אשר נברא עבורו ולכן הסיפורים על ששת הימים הראשונים כולם למען האדם.
ביום שלישי נאמר פעמיים כי טוב, כי חיבר את המים והיבשה להצמיח צמח למאכל. נלמד מחיבור זה כי האחדות בינינו בכל יום ובכל ימות השנה היא היא החשובה בימינו אלה, עת מתגלה כי קיים ומתרחב שסע אידיאולוגי ותרבותי מלווה בחוסר סבלנות ביום יום בין כולנו בארץ ישראל. והלא היינו כבר ברגע זה לפני 2,000 שנה... לא צריך את אויבינו שמצרים יום יום על גבולותינו כדי ללכד אותנו שוב אלא נלמד ליישם זאת משמחה ובעודף אהבה.
וביום שישי בו נברא האדם נאמר "והנה טוב מאד" – מאד אלו אותיות אדם. האדם צריך להיות מצטיין וטוב ככל יכולתו.
בואו נהיה כולנו אדם טוב, בואו נהיה מאד והכי מאד.
ועוד נזכור כי "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".
חתן נערים נקרא: חתן מעונה.
על שום מה?
על שם קטע הקריאה שאליו הוא נקרא
״מענה אל ה׳ קדם״ ואילך.
המנהג נולד במאה ה11-12 בקהילות המזרח.
חלקן נהגו להעלות ולכבד ילד בוגר בר מצוה עם עליית הנערים וחלקן נהגו להעלות איש מבוגר עם עליית הנערים.
המנהג היה כדי ללמד את הנערים העולים אהבה לתורה.
חתן מעונה
הוא הקרוא הראשון לתורה
לאחריו חתן תורה
ולבסוף חתן בראשית.

שבת שלום.