- פרשה מאוד מעניינת, עם מספר ציטוטים מפורסמים של התורה. נתמקד בשלושה נושאים עיקרים:
- בפסוק הראשון:
שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך
- תִּתֶּן-לְךָ – אוסף של מספר פרשנויות:
- לך – קודם כל, תשפוט את עצמך ואח"כ את האחר
- לך – לפי החוקים שלך
- לך – אתה תמנה אותם – לא הקב"ה, לא אף אחד. אתה אחראי למנות אותם
- צדק צדק תרדוף – קיימים הסברים רבים למה מופיעה פעמים. הנה אוסף על כמה הסברים:
- צדק = אמת
- צדק בין אדם לחברו ובין אדם למקום
- צדק כלפי הזכאי וגם כלפי האשם
- צדק במערכת המפשט הסנהדרין ומשפט המלך – נחזור על זה יותר מאוחר
- צדק במתן הדין וצדק בדרך להשגתו - כמו שכתוב בקהלת "טוב שם משמן טוב" – שם טוב ומצפון נקי עולים על הרכוש
- ולמה בכל זאת אנו זקוקים לשוטרים? האם לא מספיק למנות שופטים?
o כותב ישיעו ליבוביץ :"אילו הייתה החברה מורכבת מבני אדם אשר מתוך הכרעתם הפנימית הם מקבלים עליהם את עול החוק, יכול היה השופט להיות הגורם המכוון את המציאות החברתית, אולם המציאות איננה כזאת לא בעמים ואף לא בישראל ולכן אף הרשות השיפוטית אינה יכולה להתקיים על השופט בלבד, אלא היא זקוקה לשופטים ולשוטרים גם יחד"
- o מסכמים חז"ל :אם אין שוטר אין שופט"
- o בעיניי נושא זה מאוד אקטואלי ורלוונטי, ולהרבה תחומים. בעיתון מבית הספר של מנהל עסקים באוניברסיטת הרוורד, פורסם החודש מאמר המציין שלא נכון להפריד בין איכות האסטרטגיה ואיכות יישום – המערכת זקוקה לשניהם בצורה יותר משולבת
- הנושא השני שאני מבקש להתייחס הינו נושא המלוכה:
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְתָּהּ וְיָשַבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
- קיים מחלוקת ודיון מרתק בין הפרשנים לגביי פסוק זה: האם מדובר במווצה/חובה? כיצד הם ראו את דברים כלפי השלטון? כיצד התקופה שהם חיו השפיעה על השקפת עולמם?
- o הרמב"ם, שנולד בתקופת הזהב בספרד, ראה בזה נשוא חובה, ומגדיר במישנה תורה שמינוי מלך הינה אחת מ שלושת המצוות שנצטוו ישראל בעת כניסתם לארץ
- o לעומת זאת, דון יצחק אברבנאל, שהיה שר בממשלות פורטוגל וספרד, וראה בעיניו את הגירוש מספרד, טען שלא זו בלבד שהתורה לא ציוותה שיהיה מלך בישראל, אלא שרעיון בקשת מלך עומד בניגוד לכל המגמה, המטרה והתכלית של התורה, בנושאי הסדר החיים החברתיים והמדיניים.
-
- מחלוקת מעניינת ביותר אנו גם פוגשים ב 3 פסוקים של פרקי אבות:
- שְמַעְיָה אוֹמֵר: ְאַל תִתְוַדַע לָרָשׁוּת (א/י)
- רַבּן גַמְלִיאֵל בְנוֹ שׁל רַבּי יְהוּדָה הַנָשׂיא אוֹמֵר: הֱווּ זְהִירִין בּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָא לְצרֶךְ עַצְמָן (ב/ג)
- רַבּי חֲנִינָא סְגַן הַכהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפּלֵל בִשׁלוֹמָהּ שֶל מַלְכוּת (ג/ב)
- מה יכול לעזור להבין את הבדלים הנ"ל? ייתכן שהזמן. אם נחשוב בסדר כרונולוגי:
- שמיעה (אל תתודע) חי בסוף תקופת החשמונאים, ותחילת בית הורדוס
- רַבִי חֲנִינָא סְגַן הַכּהֲנִים (הֱוֵי מִתְפַלּל בִשְלוֹמָהּ שֶל מַלְכוּת), חי סמוך לחורבן הבית, אך בתקופה של סמכות כהונה גדולה וסנהדרין
- רַבָן גַמְלִיאֵל בְנוֹ שֶל רַבִי יְהוּדָה הַנָשִיא (הֱווּ זְהִירִין בָרָשׁוּת) חי לאחר חורבן בית שני, והסמכות השלטונית שהוא הכיר היה הנציב הרומי מטעם הקיסר
- מחלוקת מעניינת ביותר אנו גם פוגשים ב 3 פסוקים של פרקי אבות:
- לסיום, אי אפשר שלא להתייחס לפסוק מפורסם נוסף המופיעה סוף הפרשה:
כי-תקרב אל-עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום
-
- בין הדברים הרבים שנאמרו במקורותינו על משמעות השלום, ערכו וחשיבותו הקודמים לכל, מציינים במיוחד את העבודה שהתורה פותחת אפילו את נושא המלחמה בקריאת שלום.
- זאת אינה תפיסה פציפיסטית שטוחה – התורה מכירה במלחמה כאחת מהתופעות במציאות האנושית.
- לפני 8 חודשים, בעת קבלת פרס נובל לשלום, אמר החתן הפרס: לציין שלעיתים כוח דרוש אינה צביעות, אלה הכרה על היסטוריה, על אי-שלמותו של האדם ועל מגבלות החשיבה".
- אנו מכירים בזאת כבר 3300 שנה. אנו שואפים לחברה שרודפת צדק ואמת, שממנה שופטים המכירים את החוק ושוטרים המשלבים ביישומה, המחפשת את הצדק הפנימי ובאותה נשימה, רודפת שלום. על הקשר בין דברים, בעיניי, ניתן לתמצת בציטוט:
על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום
אדוארדו קופרמן